פסק-דין בתיק ת"ק 25928-04-12

1.    ביום 19.11.11 בעת שנסעה התובעת 1 (להלן: "התובעת") בכביש 431 , בנתיב הימני, פרץ מהנתיב השמאלי רכב סובארו לבן, חצה סימון של אי תנועה על הכביש ונכנס לתוך נתיב נסיעת התובעת.

אין מחלוקת כי התובעת בלמה על מנת שלא לפגוע בסובארו והנתבעת 1 שנסעה מאחורי התובעת לא הספיקה לעצור ופגעה בתובעת מאחור וכי לאחר התאונה רשמה התובעת את מספר רכב הסובארו כפי שהבחינה בו ונתנה את המידע לנתבעת 1.  

2.    בכתב התביעה טענה התובעת כי אינה משוכנעת לחלוטין שרשמה נכונה את מספר הרישוי של הסובארו מאחר והיה חשוך ולכן לא הגישה את התביעה אלא כנגד מי שפגעה בה מאחור וכנגד המבטחת שלה. בדיון שהתקיים ביום 16.10.12 טענה התובעת כי אינה מעוניינת לצרף את בעל רכב הסובארו כנתבע נוסף מאחר ולדבריה:

"אני לא יכולה להיות משוכנעת שרשמתי נכון את מספר הרכב, לא  רוצה לקחת סיכון שאתבע אדם לא נכון . מיד אחרי שהסובארו חתכה אותי ניסיתי לשנן את המספר ושנעצרתי מיד רשמתי אותו למכשיר הטלפון שהיה לידי אבל יכול להיות שעשיתי טעות".

3.    הנתבעות הסכימו כמימון ביניים לשלם לתובעת את נזקיה וזאת במסגרת הסכמה כי התובעת תצרף לכתב התביעה את בעל הרכב שמספרו נרשם על ידי התובעת והדיון ידחה למועד נוסף.

4.    הנתבעת 3 הנה בעלת רכב הסובארו שמספרה נרשם על ידי התובעת מיד לאחר התאונה.

בכתב ההגנה של הנתבעת 3 היא טענה שאין לה או לבעלה שום ידיעה על האירוע והיא אינה מאמינה שרכבם היה מעורב בתאונה נשוא התביעה.

5.    הצדדים חזרו וטענו בפניי ביום 30.12.12 כאשר בדיון זה העידן הנתבעת 3 ובעלה, ונציג הנתבעת 2 סיכם את טענותיו. לגישת הנתבעת 2 די בעדותם של הנתבעת 3 ובעלה כדי להרים את נטל השכנוע ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי רכבם היה מעורב בתאונה נשוא התביעה. כמו כן טען נציג הנתבעת 2 כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין התובעת לבין הנתבעת 3.

6.    לאחר ששקלתי את כל העדויות והטענות שהועלו בפניי אני סבורה שדין התביעה כנגד הנתבעות 1-2 להתקבל ודין התביעה כנגד הנתבעת 3 להידחות, הכל מהנימוקים המפורטים להלן.

7.    התובעת:

        העובדה שהתובעת בלמה מאחר שרכב שהגיע משמאלה פרץ לתוך נתיב נסיעתה הנו סביר ומקובל וזוהי התגובה שניתן לצפות מכל אדם סביר שרכב אחר מתפרץ לפניו לכביש. אלמלא בלמה התובעת היתה גורמת לתאונה בינה לבין הרכב שנכנס לנתיב נסיעתה  לפניה, והיתה עשויה לשאת באחריות, ולו חלקית, לנזקיה.

כל ההלכות והחובות הנוגעות לשמירת מרחק נועדו בדיוק למקרה זה שבו בולם רכב אחד הנוסע לפני רכב אחר כאשר הרכב שנוסע מאחור צריך להספיק ולבלום אף הוא בלא לפגוע במי שנוסע לפניו.

בנסיבות אלו אינני סבורה כי יש להטיל על התובעת אחריות כלשהי בגין התנהגותה ומעשיה מיד לפני התאונה.

8.    הנתבעת 3:

לא שוכנעתי ברמת וודאות של 51% כי רכבה של הנתבעת 3 היה הסובארו הלבן שגרם לתובעת לבלום. אמנם מספר הרישוי שרשמה התובעת תאם לרכב הסובארו הלבן של הנתבעת 3 ונכון הוא כי נתבעת זו גרה במערב ראשון לציון אשר הדרך לביתה עוברת במקום התאונה, אך לא די בכך על מנת להטיל עליה אחריות לתאונה נשוא התביעה.

יתכן והתובעת טעתה ברישום אחת מהספרות מספר הרישוי של רכב הסובארו ואף יתכן שטעות זאת תביא לאיתור בעל רכב סובארו אחר. ניתן להניח כי יש באזור ראשון לציון מערב יותר מרכב סובארו לבן אחד, ולא הובררו מספרי הרישוי של האחרים כדי לבדוק אם הם דומים במרבית הספרות למספר הרכב של הנתבעת 3 - נראה לי שלא אוכל לקבוע ברמת הוודאות הנדרשת שהנתבעת 3 היתה מעורבת בתאונה נשוא התביעה.

יתרה מזו, דווקא משום שהתובעת 3 מתגוררת במערב ראשל"צ וכי היא נוסעת לעיתים קרובות בכביש 431 לכוון ביתה וזאת מאז פתיחת הכביש (לפני כ-4 שנים לפי דברי בעלה של הנתבעת 3), לא סביר כי תטעה בדרכה באופן שיחייב אותה לחצות קווי הפרדה המסמנים אי תנועה על גבי הכביש ולפרוץ לתוך נתיב נסיעה של רכב אחר.  

לאחר שהנתבעת 3 ובעלה הבהירו את ניסוח כתב ההגנה הרי שלא מצאתי כי יש בהתפרצויות הבעל לעדות הנתבעת 3 כדי להביא למסקנה כי אינם דוברי אמת ואינם משוכנעים בצדקתם.

9.    הנתבעת 1: